נולד: ב    1920 

נפטר: ב-9 ביוני 1992

שלום חרמון היה מעמודי התווך של החינוך הגופני בישראל ודמות מרכזית בתנועת ריקודי-העם בישראל. (בשנותיו האחרונות גם מורה דרך מוסמך).

 שלום נולד ב1920 בשלזיה עלית, למשפחה ציונית וכשהיה בן 18 עלה לארץ והגיע למקווה-ישראל. כאן למד חקלאות (אף כי כבר אז התעניין בנושא החינוך הגופני). כאן גם נפגש לראשונה עם ריקודי-העם. בראיון שנערך עמו הוא מספר: "ניגנו שם בגרמושקה ורקדו קראקוביאק, פולקה וצ'רקסיה.  בראשית שנות ה40- התגייס לצבא הבריטי והוצב בקפריסין שם ראה, לראשונה בחייו, ריקודי-עם יווניים ולמד אותם שם בהתלהבות רבה.

 שלום חרמון מספר על הפגישה הראשונה שלו עם גורית קדמן. ב1944 הגיע ארצה לחופשה ונסע ברכבת העמק לקיבוץ בית-אלפא. בתחנת הרכבת פגש אישה שהיתה בדרכה לקיבוץ חפציבה. הם הלכו יחד ברגל ושוחחו וכששאל לשמה ענתה גרט קאופמן. בבית-אלפא סיפרו לו עליה כי היא אישיות מאד חשובה בתחום ריקודי-עם. (באותה שנה ארגנה גורית קדמן את הכנוס הראשון בקיבוץ דליה). כשחזר לקפריסין נודע לו על כנס המחולות וכך גם הבין שגורית היא אותה גרט קאופמן שפגש ברכבת העמק. כך נוצר הקשר הראשון שלו עם גורית, שנמשך שנים רבות בעבודה משותפת.

 שלום חרמון - מדריך ומרקיד:  

עם הבריגדה המשיך שלום חרמון לאטליה כשבידיו החוברת הראשונה של 22 ריקודי-עמים שהוציאה גורית קדמן וביניהם גם ריקודי-עם ארצישראליים. כשחזר לארץ, הגשים חלום ישן ופתח בבית-החינוך בתל-אביב, ליד גן-מאיר, ערב ריקודי-עם כ בלוי חברתי. את המפגש השני ערך בבית-הפועל, לשם הגיעו למעלה ממאתיים איש. אירוע זה הפך לאירוע חודשי ושלום חרמון הפך למרקיד ידוע.

במלחמת השחרור, כשהיה מג"ד, ארגן ערב ריקודי-עם לגדוד שלו.

ב1949 השתחרר מהצבא ובאותה שנה החל להדריך ריקודי-עם  בקריית-חיים.

שלום חרמון - יוצר ריקודי-עם:

לאחר המלחמה, החל שלום ליצור ריקודים, זאת בעידודה של הרקדנית וכוריאוגרפית ירדנה כהן, אותה פגש בקורס למדריכים להכנת חגיגות וחגים בבתי-ספר. כך נוצר הריקוד "בת-יפתח", שחובר למסכת והפך לריקוד-עם. בעקבות הריקוד הראשון יצר שלום ריקודים נוספים הנרקדים גם היום כמו:

 מזרה ישראל, בת-הרים, לאור חיוכך, מחול הנוער, דבקה דייגים וענבלים.

ב1957- נסע שלום לאנגליה והשתתף בקורס לכוריאוגרפיה אצל התיאורתיקן הגדול של המחול, רודולף פון לאבאן, ("ללמוד אצלו זה היה כמו לגעת באלוהים" כדברי שלום עצמו).

 מצעד המחולות בחיפה:

ב1953 העלה שלום, לראשונה, את רעיון מצעד המחולות בחיפה. באותם ימים לימד ריקודי-עם בחיפה ואף היו לו להקות מחול. במצעדי המחולות השתתפו כל הרקדנים בחוגי המחול ולהקות המחול.מפעל זה שימש מודל לחיקוי בכל הארץ.

בית-ספר רוקד:

במשך שנים רבות היה שלום חרמון מפקח ארצי על החינוך הגופני במשרד החינוך, במסגרת זו ומתוך אהבתו הרבה למחול, הוא עודד מנהלים בבתי-ספר עממיים, להכניס למסגרת תוכנית הלימודים את ריקודי-העם. לפרויקט הזה של "בית-הספר הרוקד" הצטרפו אז מאות בתי-ספר ברחבי הארץ וההצלחה היתה גדולה.

שלום חרמון, גם כשפרש לגימלאות, המשיך לטפח בהתנדבות את החינוך הגופני ואת החינוך למחול במערכת החינוך. בכל שנות פעילותו כתב מאמרים רבים בנושאים הנ"ל בספרות המקצועית.      

שלום חרמון הלך לעולמו והוא בן 72 שנים. הוא השאיר אחריו חומר רב, שאסף, קטלג ותיעד, חומר חשוב להבנת התפתחות מפעל ריקודי-העם בישראל. כל החומר נימסר לספריה הישראלית למחול בבית-אריאלה בתל-אביב, ע"י דבורקה אלמנתו.

במלאת שנה למותו הוציאה המשפחה ספר המתאר את חייו, יצירתו ותרומתו לתנועת ריקודי-העם בישראל כפי שנאמר בשם הספר:

"במעגלי שלום"-שלום חרמון מנהיג, מחנך ויוצר.

רבים מחבריו ומוקיריו ליוו אותו בדרכו האחרונה ב9- ביוני 1992.

יהי זכרו ברוך.