8/02/09

ברכה יקרה שלי,

מספר הטלפון 054-4746600, אינו עונה, נדם קולך, נדמו קולותייך, אבדו צלילייך  וצבעייך - אינך בנמצא.

האמנם?

 אבדת לנו, אך לא איבדנו אותך ברכה, קולך הברור, שבא מתוך מחשבות בהירות וברורות מהדהד במוחי, הקולות השונים והרבים שהשמעת בכל מקום בו היית השאירו חותם והם שם לזיכרון ארוך שנים. צליל צחוקך המתגלגל חוזר אלי הרבה, צלילי עדיי הכסף שכה אהבת לענוד חסרים, כי את אינך להניעם, אך קולם נשמע בזיכרון שלי ושל מיודעייך. באו לי ימים אפורים ושחורים במסעך הארוך אל הנצח, אך הסרט הנע , הטרי של חייך, הוא חי וצבעוני ומלא תשוקה ואהבה כמו הבגדים שאהבת ללבוש בצבעים עזים של אדום, צהוב, כתום וירוק.

ברכה, לא פלא שבחרת בריקוד עם ישראלי, שיש בו מעגל, של "הביחד" , של שילוב כוחות ואחיזה ומגע של איש ברעהו. אך יש בו במעגל גם את המרכז. ואת היית במרכז המעגל, במרכז העניינים, מושכת בחוטים, אך תמיד ביחד עם חברים לדרך, חברים במעגלי החיים והמחול.

ברכוש,

אהבוך ילדי הגן והוריהם, אהבוך חניכייך באולפנים להכשרת מדריכים לריקודי עם, אהבוך דורות של רקדני "הורה אפרוחים", שבבגרותם שלחו את ילדיהם להמשיך במסורת להקות הורה. אהבוך ילדי פסטיבל כרמיאל, הכוריאוגרפים שלהם, האומנים הרבים, שנטלו חלק בהפקות שלך, אהבוך אף הם. אהבנו אותך עמיתייך לדרך במדור לריקודי עם ובעמותת רע"ים.  כל מי שנקרה בדרכך הוקיר אותך ואהב אותך, ואת מצידך, הענקת לכולם אהבה שבעתיים. ואת ידעת להעניק וידעת לאהוב: כולם היו בנייך, אך יותר מכל, אהבת את ילדייך שלך, את נכדייך, ואת צ'יקו שלך, חצייך השני. אהבת את עירך – ירושלים, שהחזירה לך אהבה.

לא אשכח את בכייך הנורא ביום בו גילית לי את דבר מחלתך הנוראה. לא על עצמך בכית, לא על מפעל חייך, אלא על מי שהיו החיים שלך באמת ובתמים; יפעת, עוז, טל, ציקו והקטנים שבנכדייך, שלא הספיקו להכירך דיים.

ברכה, לא דברתי די על האהבה ועל שמחת החיים, מעט מדי על היכולות האדירות שלך לתכנן ולבצע, על עולמות רבים בהם שרית, על חברים אמיתיים, שאי אפשר למנות, על תקוות וחלומות שידעתי עליהם. אך לפני שאפרד ממך כאן, ואחזור לזיכרונך שבליבי, אני רוצה לדבר על הגבורה, העוז, ועל תעצומות הנפש שלך, שאני מכירה שנים רבות, ואשר באו לידי ביטוי ייחודי ועצום בשנות –מחלתך. מעולם לא פגשתי בגיבורה עקשנית מלאה בתעצומות מדביקות שכמוך. הדרך בה נשאת כאבייך, הרצון להיות מעורבת עד הימים האחרונים בחיי יקירייך ובפעילות המחול בה היית כוח דוחף – להקות המחול שעל ליבך, סדנת כוריאוגרפים, פרי דאגתך לדור המשך, פסטיבלים ועמותות ,אין להם אח ורע -  לפחות בניסיון חיי.

ברכה, ועוד מילת תודה -  על הרעות, השותפות האמיצה לדרך, הנשמה היתרה, ההשקעה, ועל בית הספר לחיים -  ולהולכים מהם.

תמיד אזכור את הבכי השקט, קורע הלב של היום האחרון לפגישתנו ממש בסוף, שהמסר שלו היחיד היה, אהבתי, אך עלי להיפרד.

אבד לי קולך אבדו לי צלילייך, היית לי אהבה.

שלך רינה  מאיר (רינצ'וש, כפי שקראת לי בשם) .