מרקיד
דליה -מקור מחצבתה של התנועה לריקודי עם ישראליים

דליה

מקור מחצבתה של התנועה לריקודי עם ישראליים

ע"י: יואב אשריאל

   קיבוץ דליה חוגג 70 שנה להקמתו. זהו אירוע חשוב לכל רוקד ריקודי עם, לכל מרקיד ולכל יוצר ריקודים. שם הכל התחיל. זהו הגרעין ממנו צמח הדבר הנפלא שלנו והיה החממה לגידולו. הכנסים בדליה הקימו למעשה את תנועת ריקודי העם ובנו את דמותה.

גם אותי, אישית, הם הדליקו לעניין ועיצבו את פועלי בנושא. משם נבע בי הרצון ליצור ריקודי עם, על כל גווניהם ותוכנם. לעשות כוריאוגרפיה להופעות מחול, שיבטאו את הווי חיינו בארץ. וכמובן, להדריך ריקודי עם ולהרקיד. בשבילי דליה היא "התגלות". 

כנסי הריקודים בדליה נערכו: 

הראשון, בשנת 1944.

השני, בשנת 1947.

השלישי, בשנת 1951.

הרביעי, בשנת 1958.

החמישי, בשנת 1968.

הייתי בן 17, כשראיתי בפעם הראשונה ריקודי עם ישראליים והייתי נפעם. 

אני, בן קיבוץ רמת-דוד (1930), היו לי ילדות ונעורים מאושרים בקיבוץ. 

בנעוריי הייתי משתתף בריקודים (שהיו אז) בחדר-האוכל, עם חברים, בימי שישי ובחגים. ניגנתי באקורדיון (בלימוד עצמי) והייתי מכין הופעות פנימיות שונות בחגי הקיבוץ ובאיזור.   

   הקיבוץ קיבל הזמנה, ע"י הועה"פ של ההסתדרות, לשלוח זוג להשתלמות בריקודי עם ישראליים. המזכירות של רמת-דוד החליטה לשלוח אותי, עם בת גילי, להשתלמות הזו. היא נערכה בגבת (לידינו) בהנהלת גורית קדמן ז"ל. 

באותה תקופה התחיל להתפתח כל הענף של ריקודי עם ישראליים, ביוזמתה של גורית קדמן.

לקראת כנס המחולות השני בדליה, ב-1947, היא קיימה את ההשתלמות הזו, אליה הוזמן זוג מכל קיבוץ ומושב בעמק יזרעאל, כדי לעשות נפשות לנושא.

ההשתלמות התקיימה שלושה ימים. רקדנו בליווי אקורדיון ולמדנו תשעה ריקודים חדשים. (ע"י גורית, רבקה שטורמן ועוד). זה היה מלהיב, מרגש,נעים ובעיקר שלנו. בהשתלמות הזו אני נדלקתי לנושא וזה בוער בי עד היום. 

עד אז, רקדו בארץ (וגם אצלנו) בעיקר הורה (ממוצא רומני), רונדו, בליווי שירת המשתתפים. (לא היו הקלטות), לפעמים קראקוביאק, פולקה, קרובושקה, וולס בן-שמן וכדומה. (מה שהחלוצים הביאו איתם מאירופה) בליווי אקורדיון או מפוחית פה. בהשתלמות שהייתה בגבת, הרגשתי שנוצר כאן משהו שלנו, חדש וכל כך יפה ומלהיב. אח"כ בקיץ 1947, התקיים הכנס השני בדליה. באתי עם כמה חברים מהקיבוץ, (כמו רוב היישובים בארץ) לכנס המחולות. (רעיון נפלא אז, של גורית קדמן, לסחוף את הציבור לרעיון החדש).

ההופעות היו על במה שהוקמה מול צלע הר ליד הקיבוץ. (שהיה אז בן 8 בלבד). אנשי הקיבוץ חרשו שורות על ההר, מול הבמה, כמקומות ישיבה. הכינו עם גורית "מסכת" כהופעת פתיחה. במשך יומיים רקדנו ולמדנו ריקודים כל היום והלילה. מה שגורית קראה "לרקוד בעברית". זה נעשה על האדמה בחוץ, וההתלהבות היתה עצומה. רקדנו לצלילי אקורדיון ולפעמים חליל ותוף.

הבריטים ששלטו אז בארץ, הטילו עוצר לילה. ולכן הופיעו במשך כל הלילה. גורית ידעה לסחוף לרעיון גם אומנים רבים, מוסיקאים, ציירים ומשוררים. כולם היו בדעה שכאן נוצר גרעין חדש, לפולקלור ותרבות ישראלית. ואח"כ תרמו מכישרונם להתפתחות הנושא. 

   כנס דליה הראשון התקיים ב-1944. זאת התברר לימים, מפי גורית קדמן עצמה, כשהפכנו לקולגות. היא הוזמנה לפני זה לקיבוץ דליה הצעיר להכין את חג הקציר. תוך כדי ההכנות היא התוודעה לאנשים ולמקום. במרכז הקיבוץ היתה פרגולה גדולה ויפייפיה, עם פרחים ועצים (היא עדיין קיימת). היא החליטה אז, לארגן במקום כנס ארצי , של כל אלו שרוקדים בארץ (מהריקודים שהיו). היא היתה פעלתנית מאוד. היה לה כח רצון ענקי. מרץ, כריזמה וכח שכנוע. היא שכנעה את הקיבוץ לקיים את הכנס, ואת הועה"פ שארגן את הכל. הכנס היה בתוך הקיבוץ, בפרגולה היפה, הקיבוץ היה אז בן 5 בסה"כ, עדיין לא יציב. בקושי היה כביש. (ולמי בכלל היה אז אוטו כדי להגיע?). היתה אז מלחמת העולם השניה על כל מוראותיה, והשואה הנוראה! אבל הנהגת היישוב היהודי קבעה אז, שזה ירומם את רוחם של האנשים בארץ, ויתרום להווי ולהתפתחות התרבות, וקרא לכנס "דווקא". רקדו- כאמור- את מה שהיה אז בארץ וההתלהבות היתה עצומה. 

אחרי הכנס השני, בו השתתפתי, בדליה הייתי נלהב מאוד להתרחשות החדשה (בן 17 בסה"כ) והגברתי את פעילותי בקיבוץ, באזור ובהשתלמויות. (בין השאר, נסעתי כרקדן, עם להקת מחול של הקיבוצים, לפסטיבל בבודפשט, בהדרכתו של זאב חבצלת ז"ל).

   עם גיוסי לצבא, הייתי בקורס מכי"ם מפרך של הנח"ל, (שרק קם אז) ואח"כ סמל מחלקה. (גם בבסיס, הכנתי הופעות מחול לסיום הטירונות). באותה תקופה הוקם מדור לאומנות במסגרת הנח"ל. (עם להקת הנח"ל, לשירה בציבור, לריקודי עם וכו') בראשו עמד זאב חבצלת. בעל אישיות וכישרונות נדירים. יצר ריקודים, ביים סרטים, כתב שירים, אירגן אירועים והופעות. איש עם חזון ומעוף רב. הוא העביר אותי למטה הנח"ל, לארגן את ריקודי העם. שם הכרתי את מירה ז"ל, שהצטרפה אליי בפעולה. ואח"כ רעייתי האהובה, אם ילדי, ושותפתי המלאה בפעולות המחול. 

   לקראת הכנס בדליה ב- 1951, (בן 21) ארגנתי להקת מחול של הנח"ל, שמנתה 60 איש (מספר עצום באותו זמן), אותם בחרתי מתוך ההכשרות הרבות בנח"ל, עם מירה כסולנית (רקדנית נפלאה). הופענו שם עם "שיר העמק" (ממנו באתי), לפי מוסיקה של לברי.

הוא ביטא בתנועה וכוריאוגרפיה את ההווי, הנוף, העבודה והשמחה בעמק, וגם הופענו בריקוד "מגל וחרב". ריקוד המבטא את התוכן של הנח"ל: קרבות ועבודה. בסיום הריקוד איחדו את החרבות שאחזו הבנים, עם המגלים בידי הבנות, באחיזה גבוהה לסמל הנח"ל, ורקדו לקצב מחיאות הכפיים של הקהל. 

הבמה היתה גדולה מאוד. תזמורת קטנה, תאורה יפה והגברה. כל ההופעות היו מקסימות. הן היו עממיות ונעשו עם כל הלב וההתלהבות. הדגש היה על הטבעי והאמיתי. היו ריקודי חג מהכפרים, שהובאו לבמה במלואם, כמו שחגגו אז בקיבוצים. כמו "חג העומר" הנפלא מרמת יוחנן (ע"י לאה ברגשטיין). "חג השבועות" מגן שמואל, "דייגים" משדות ים, "רועים" מנהלל, ו"חדוות היצירה" ריקוד מלהיב מגבע, (שלושתם ע"י טובה צימבל). מעין חרוד באה להקה עם רבקה שטורמן, שרקדו מחרוזת מקסימה של ריקודי עם ו"מגש הכסף" ע"פ שירו של אלטרמן, מלא הבעה ותוכן. היו עוד רבים כאלו. כל ריקוד ביטא נושא מסוים בפשטות, בחן וביופי מלהיב. הקהל העצום- הזדהה והתלהב מאוד. 

בין הכנסים בדליה, גורית ארגנה קורסים למדריכים והרקדות רבות, שעודדו את המדריכים, הרוקדים ואת יוצרי הריקודים.

כשאני הגעתי לריקודי עם, היוצרים היו: רבקה שטורמן, שיצרה אז את מיטב הריקודים. בלי מסורת קודמת, בלי דוגמה ממשית מה זה ריקוד ישראלי. ממש ליצור יש מאין. נהנינו מריקודיה לאורך השנים, והם יפים, שמחים ונעימים גם היום. שרה לוי תנאי, שהחדירה את הסגנון התמני ו"אל גינת אגוז". לאה ברגשטיין מרמת יוחנן, עם ריקודי חג ורועים. שלום חרמון, וזאב חבצלת. (כולם ז"ל). גם גורית קדמן נתנה כמה ריקודים, אך עיקר כוחה היה לארגן ולהלהיב את כולם. 

היא אמרה לכולנו, שעם שיושב בארצו, על אדמתו, מאות שנים, יוצר פולקלור וסגנון משלו. 

אנחנו היינו מפוזרים בעולם במשך 2,000 שנה, ואין לנו פולקלור משלנו. 

עלינו ליצור אותו. אבל היא גם חיפשה את הפולקלור בעדות ישראל השונות, ובין הדרוזים, הצ'רקסים והערבים שיושבים בארץ. ועשתה בכך עבודה ענקית! כל העדות שותפו (כמתוכנן) בכנס דליה, וקצרו תשואות רמות. 

גורית גם פיתחה את תורת ההדרכה, ומונחים שונים ברישום הריקודים. לימים קיבלה גורית קדמן את פרס ישראל, ובצדק! 

כולנו הרגשנו, בדליה ובהשתלמויות, שאנחנו יוצרים תרבות ישראלית חדשה, פולקלור לעם שהתחדש והתאחד, ואין לו שורשים של מאות שנים במולדתו. הרגשנו חוויה גדולה של הווי ישראלי חדש ושמחה המאחדת את כולנו. הכל תוך התלהבות עצומה ונתינה רבה. 

כל ריקוד חדש (כ- 10 בשנה) היה חגיגה. ואכן, באותן שנים, יצרנו סגנון ישראלי בריקודי עם, שהוא אהוב ומוכר בארץ ובעולם, עד היום.

קוריוז קטן: בתחילת שנות ה-50 היו לנו כבר כ-40 ריקודים. אז אמר זאב חבצלת (שכולנו הערצנו) באחד הכנסים, שיש לנו מספיק ריקודים וצריך להפסיק ליצור. (מה הוא היה אומר היום?).

במשך התקופה פעלתי רבות בשטח ריקודי העם. ביצירת ריקודים רבים, הופעות עם להקות מחול בכל הארץ ובעולם. השתלמויות למדריכים. עזרה ליוצרים צעירים רבים, והמון הרקדות. אך הגרעין שלי הם הכנסים בדליה. אני השתדלתי לבטא בריקודיי, את הווי חיינו, את נופי הארץ והשירים היפים שהיו בארץ. 

בכנסי המחולות בדליה 1958, 1968 השתתפתי באופן פעיל מאוד בהופעות ובהרקדות. זה נתן לי דחף ורצון להתמיד. הכנסים בדליה לא רק שיקפו את מפעל ריקודי העם, הם יצרו אותו.

היתה בכנסים האלו, במשך הזמן התקדמות טכנית עצומה. בשיתוף תזמורת, זמרים, תאורה מקצועית והגברה טובה. חדרי הלבשה מרווחים מתחת לבמות וכו'. הביאו למשל את שולמית בת דורי, שביימה מקצועית את ההופעות על 5 במות ועל ההרים מסביב. עם כל זאת, גרעין ההתלהבות והנתינה נשארו כשהיו. 

נשאב מתוך כל אלו היום, ונתקדם לאור המסורת המפוארת.   

 
 

 

ריקוד העמק

ריקוד דייגים

דבקה

 

יואב אשריאל ברמת דוד

  

מאמרים

עבור לתוכן העמוד

עמותת ארגון המדריכים והכוריאוגרפים לריקודי עם בישראל ובתפוצות