מרקיד
עידוד יצירה טובה וקידום התנועה לריקודי עם
10/01/2009

עידוד יצירה טובה

וקידום התנועה לריקודי עם

 

מאת יואב אשריאל

 

   כשהייתי יוצר צעיר לריקודי עם, לא היה לי עם מי להתייעץ, לבדוק ולהחליט על מבנה הריקוד, ויש המון התלבטויות על כל תנועה, מעבר או הרכב צעדים, חיבור לשיר, לסגנון ולקצב (נולדתי ב-1930 בקיבוץ רמת – דוד. הריקוד הראשון היה 'טעם המן', הייתי בן 19 וחצי. אחריו באו עוד רבים אחרים).

  החלטתי אז - כשתהיה לי אפשרות ויכולת, אייעץ ואעזור ליוצרים צעירים. ועשיתי זאת!

רציתי לעזור ליוצר הצעיר למצוא את דרכו. להתלבט איתו בסבך הרעיונות שלו, לערוך את הריקוד ולבנות אותו כהלכה, בהתאם לשיר ולביטוי. לבסוף (אם כמובן הריקוד הוא טוב) לרשום אותו בחוברת ההדרכה במדוייק. היוצר ידריך את הריקוד בהשתלמות המרקידים והוא יופץ ברבים.

בכתבתה היפה והמרגשת של מירי קרימולובסקי (ב'רוקדים' 75) על מירה רעייתי ז"ל, היא הזכירה כמה מהיוצרים הצעירים איתם עבדתי - שלמה ממן, רוני סימן-טוב, אבי פרץ, אבנר נעים, ישראל שיקר, מרקו בן-שמעון. אך היו עוד רבים. זה היה ממש מבצע גדול ומקצועי, שהתפתח מאוד והשפיע רבות על היוצרים והרוקדים.

  התחלתי לערוך השתלמויות למרקידים עם מירה, שהיתה רקדנית ומדריכה מעולה.

עשיתי זאת לאחר ניסיון רב פעלים בהרקדה, בהדרכה וכמדריך ראשי באולפן למדריכים,  ביצירת ריקודים ובהופעות רבות עם להקות מחול. התחלנו בשנת 1968 והמשכנו למעלה מ-30  שנה. כ-4-5 השתלמויות בשנה (כל השתלמות במשך שבת שלמה).

 

  הדבר לא היה פשוט באותם זמנים. פרט לקשיים הצפויים היו עוד קשיים נוספים. עד אז נערכו אך ורק קורסים לריקודי עם מטעם המרכז לתרבות, בועה"פ. יוזמתי זו לא נתקבלה באהדה בלשון המעטה, במוסדות המקובלים. היו לכך השלכות רבות, ולא אכנס כאן לפרטים השונים.

   כשמדריך בא להשתלמות החדשה שערכנו, הוא קיבל בכניסה, חוברת מדוייקת ומקצועית של הריקודים שנלמדו והחומר המקצועי (חידוש מהפכני באותו זמן). בנוסף יכול היה לרכוש סליל הקלטה מוכן, יפה ומדויק, בביצועים טובים (דבר חדש שלא היה קיים גם הוא עד אז),

בחירה קפדנית של הריקודים להשתלמות והתאמתם להרקדת הציבור, וכנ"ל החומר המקצועי. בהשתלמות היתה תוכנית מדויקת מראש, סדר וארגון מדויק. הדרכה רצינית וברורה, ועם זאת חברותית, שמחה ונעימה.

   עיקר העיקרים - טיפוח יוצרים צעירים, שנתנו ריקודים יפים וטובים, שמחים, מלהיבים ומרגשים. ריקודים אלה, החוברות וההקלטות הטובות, אפשרו למדריכי הריקודים שבאו, להצליח בחוגיהם בכל רחבי הארץ ובעולם. זה קידם בהרבה את מפעל ריקודי העם.

   ליוצרים אלה, לא הייתה שום אפשרות אחרת אז, ליצור, להציג את ריקודיהם ולהתפתח. פרט ליוצרים שהוזכרו, היו גם מוטי אלפסי ז"ל, שלום עמר ז"ל, ויבדלו לחיים ארוכים - טוביה טישלר, חיים שריון, דידי דוש, שמוליק גוב-ארי, שוש קופלוביץ', אמנון שאולי, ספי אביב, סימן-טוב ספרדי, איציק סעדה, בארי אבידן, אבי אמסלם, יום-טוב אוחיון, יאיר הראל ורבים אחרים. כל אחד וסגנונו המיוחד, אישיותו ויצירתו.

לכל אחד מהם היתה גישה אחרת. שיטת יצירה ואופן מחשבה עצמית. דרך עבודה משלו. אך הניצוץ היוצר והרצון להגיע למשהו טוב, יפה ומרגש, היה שותף לעבודה פורייה זו.

   הריקודים היפים שנוצרו הם יצירתו של כל אחד מהם. אני רק הנחיתי אותו. השתדלתי 'להיכנס לראש' של כל אחד מהם, תמכתי בו ועזרתי לו לבנות את הריקוד שלו. זהו טיפול ביצירה אישית ותחושות פרטיות. יש לעשות זאת בזהירות רבה, בהבנה וברגישות. היוצר ידע שיש לו גב מקצועי ודלת פתוחה תמיד לעזור, לתמוך ולפתור בעיות (ותאמינו לי, שיש הרבה. וזה מטריד ולוחץ).  

   לא כל ריקוד נכנס אוטומטית להשתלמות. הוא עבר סינון רציני. עבדנו יחד על כל ריקוד. בהתחלה היינו נפגשים אצלי בבית. עם אירוח חברי וביתי. יותר מאוחר, פגישות ב'ביכורי העיתים'. לפעמים פגישה אחת או שתיים על כל ריקוד. ולפעמים תיקונים ושינויים של היוצר בבית (לאחר ההערות) וזה לקח כמה פגישות. עד שהריקוד יהיה בנוי טוב, שוטף, זורם, מרגש, יפה ומלהיב. ורק אז הוא נכנס להשתלמות.

לא כל אוסף סתמי של צעדים, מהווה ריקוד עם. כלומר, בנוסף לעזרה הרבה, היתה גם ביקורת מקצועית ורצינית. רק הריקודים הטובים נכנסו להשתלמות. היוצר ידע זאת והוא השתדל במקסימום. גם אנחנו השתדלנו לעשות כמיטב יכולתנו.

ריקוד עם טוב צריך להלהיב ולרגש את הרוקדים ולהיות אהוב עליהם. כדי להיות כזה, הוא צריך להיות בנוי טוב, לבטא במלואו את תוכן השיר, הנושא, הלחן, הסגנון והקצב. למנגינה ולביצוע הטוב יש חלק חשוב. זאת בצעדים קלים, בתנועה פשוטה (לא פשטנית), זורמת ומבטאת. בקיצור שהרוקד ירגיש נוח, יתלהב, יתרגש וירצה לרקוד אותו שוב ושוב.

   דמיון יוצר זה כשרון שנולדים איתו. בלעדיו אי אפשר ליצור ריקודים, אך בהחלט אפשר לפתח אותו. רצוי לעודד, לעזור ולהנחות. לתת ליוצר הצעיר כלים לבניית הריקוד שלו.

בכל אחד מהיוצרים הללו מצאתי את הניצוץ ליצירה ועודדתי אותו להמשיך.

כמובן שכל אחד מיוצרי הריקודים השתדל להצליח (טבעי), אך לא על חשבון אחרים. הייתה אחווה נעימה ביניהם וכל אחד 'פירגן' לשני. כשיצא ריקוד חדש וטוב כולנו שמחנו מאוד. הוא קידם את כולנו.

העזרה הייתה גם בהתאמת ההקלטה לריקוד. מה שקרוי 'בישולי הקלטה' (בעיה בפני עצמה) לחתוך קטע מעבר חד פעמי שאינו שייך לריקוד וכו'. השתדלתי כמה שפחות לפגוע בשיר וביטויו. רק חיתוכים הכרחיים. עזרה איך ומתי להציג את הריקוד. איך להדגים ולהדריך. הכל בהתאם לאישיותו, אפשרויותיו ומה מתאים לריקוד וליוצר. אגב, יוצר שלא יכול היה להדריך מסיבה כלשהי, קיבל מדריכה נהדרת, בדמותה של מירה ז"ל, שהדריכה מעולה, בצורה מושלמת ובמדוייק את ריקודיו ואת הביטוי שלהם. (היא היתה שותפה אקטיבית בכל התהליך).

דוגמה אחת הזכורה לי מתוך מאות, יוצר צעיר הראה לי ריקוד עם מנגינה יפה ורעיון יפה. ראיתי שלבחור יש  דמיון יוצר גדול, אך מתוך חוסר ידע, בנה משהו פשטני, סתמי ונחמד. והוא יכול הרבה יותר. הסבתי את תשומת ליבו לכמה פרטים קטנים שמפריעים, ובקשר לשטף וליופי התנועות והחיבור בין החלקים. הוא חזר הביתה ושינה כמה פרטים בריקוד. זה יצא קצת יותר טוב, אך עדיין רחוק מנפלא. כך הוא בא וחזר כמה פעמים. השתדלתי לעודד אותו ולהוציא את המיטב. הסברתי לו שהוא יוצר חדש וצריך לבוא עם ריקוד בנוי טוב ושיהיה נהדר. (ידעתי שהוא יכול). בסופו של דבר, אחרי עבודה רבה, הוא הדריך את הריקוד בהשתלמות. הריקוד התקבל נפלא, בהתלהבות רבה ובמחיאות כפיים. נרקד באותו יום פעמים רבות ונלמד בכל הארץ. היוצר הצעיר חיבק אותי ולחש - "יואב, הוצאת לי את הנשמה, אבל זה היה כדאי. תודה לך." הריקוד היום הוא נכס צאן ברזל. היוצר הבין את הרעיון והמשיך עם הרבה ריקודים נוספים נהדרים, והוא אחד היוצרים הטובים שלנו.

וכך תוך עבודת נמלים, נוצרו ריקודים טובים, מרגשים ויפים. לא נצמדתי לסגנון מסוים, כפי שהיו שטענו. חיפשתי ריקוד טוב. בסגנון של היוצר, ולפי דמיונו. שיהיה  בנוי טוב ועשוי בכנות. קיבלתי כל סגנון. השתדלתי לכוון לשירי הארץ, אך לא הגבלתי בסגנון. מה שיפה, הוא דווקא הגיוון.

אין חוקים ליצירה, ישנו חופש יצירה. אבל מהנסיון למדנו שאם רוקדים במעגל ומתחילים ברגל ימין, לא טוב סתם להחליף רגליים ולהתחיל את חלק ב' ברגל שמאל, זה מבלבל ולא נוח לרוקדים. כנ"ל בזוגות. אם הבן מתחיל בשמאל והבת בימין, להמשיך כך במשך כל הריקוד. אם התחלת בסגנון מסוים, המשך בו עד הסוף. אל תשנה סגנון באמצע הריקוד - שהתנועה של חלק א' תסתיים ותוביל לתנועה של חלק ב', ובעיקר שיהיה קשר מבחינה תנועתית בין הסיום להתחלה.

ועיקר העיקרים - חדוות היצירה, ההשראה הגדולה, התנופה והביטוי. שהריקוד יבטא, יהיה יפה, נעים ומרגש ויהיה רצון לרקוד אותו. אם מישהו ישנה רגליים באמצע הריקוד וזה יהיה משכנע, אז בבקשה, אבל לא כדאי סתם לסבך ריקוד. צריך לעבוד קשה כדי שהריקוד יהיה פשוט, זורם ומרגש.

   לעזרה ליוצרים הצעירים הקדשתי זמן רב, עבודה ותשומת לב. עשיתי זאת ברצון ובשמחה. התלבטתי עם כל אחד מהיוצרים, השתתפתי בבעיותיו, נדלקתי מהניצוץ היוצר שלו והתקשרתי אליו. התוצאות היו מפתיעות ונפלאות. שמחתי בשמחתו. אהבתי כל אחד מהם. היו שטענו שזה היה למטרת רווח. האמת הפשוטה היא שבהרקדה רגילה או כל הופעה עם הלהקה, קיבלתי תשלום יותר טוב מהשתלמויות, ופחות 'כאב ראש'. עשיתי זאת בכנות - למען העניין.

   אל המפעל הזה הצטרפו גם יוצרים ותיקים, שלא היו זקוקים לעזרתי אך מצאו במה טובה לריקודיהם ודחף ליצירה - רבקה שטורמן ז"ל (ידידת בית טובה, שעזרה בהדרכה ופרחה באותם זמנים), גיורא קדמון ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים - יענקלה לוי, אליהו גמליאל, מושיקו יצחק-הלוי, בנצי תירם, יונתן כרמון, יונתן גבאי, סעדיה עמישי, ויקי כהן, יענקלה דקל ורבים אחרים. אליהם הצטרפו בהדרכות שונות שאול רוזנפלד ז"ל, נינה אורעד ז"ל, וייבדלו לחיים ארוכים - שושנה דודאי, חגי רמתי, רפי הלפט, רפי דמר, ועוד המון מדריכים בשטחים שונים, או יוצרים חד פעמיים.

הדריכו גם - אהוד בן-דוד ז"ל (ריקוד מודרני). וייבדלו לחיים ארוכים - רינה שרת (מודרני), אסתר עמרד (ריקודים מאפריקה), שמעון לוי (ג'אז), בת-שבע קורן (ילדים), עזרא כדיר (שעשועונים), יעקב ברקן (הופעה), דורית שימרון (עם התנועתרון),מרים לרנר ואריה וקס (ריקודי עמים), קלרה ווליני (ריקודי אופי), ידידיה עמרם (תנועה בסגנון מרוקאי), ועוד רבים אחרים.

   לכך צירפנו גם ריקודי עם וותיקים (אז), ריקודי עמים, חזרה ותיקון ריקודים, ריקודים ותנועה בסגנונות שונים, כתב תנועה, ריקודי ילדים (רבים), תוכניות הרקדה ורונדו, ריקודי הופעה (עם ציורי התלבושות ורישום הכוריאוגרפיה), ריקודים לחגים השונים, פולקלור מגוון (עם סרטים והסבר), נושאים שונים הקשורים להרקדה והדרכת ריקודי עם. כל נושא שיסייע למדריכים, יעשיר ויקדם אותם. המרקידים קיבלו זאת בהתלהבות רבה.

בכל השתלמות היו 6 ריקודים חדשים נבחרים, 4 ריקודים לחזרה והרבה חומר מקצועי.

   מפעל זה  סחף אליו מאות מדריכים מכל קצוות הארץ. אהבו את הריקודים, את הגישה והעניין כולו. הפיצו בהרקדות, הצליחו מאוד ועוררו אלפים לבוא ולרקוד. ואכן הייתה זו תקופת פריחה לריקודי עם.

   לימים, התקדמנו עם הזמן, עברנו להקלטות  על טייפ, ואח"כ על דיסקים. עברנו לצילומי וידאו, כנדרש. כל חידוש שקידם אותנו. 

   החשוב ביותר עבורנו היה המפגש האישי, בין היוצר למדריך, והחוויה האנושית שבהדרכה. מדריך הלומד את ריקודיו רק מהוידיאו, מזלזל במקצועו ובקהל שלו. יש בריקוד הרבה יותר מצעדים ותנועות. יש לו נשמה, ביטוי, רגשות וסגנון, שעושים את הריקוד. אלו יכולים לעבור רק במפגש האישי.

 עוד דבר - העוסקים בכל מקצוע (רופאים, מורים, טכנאים וכו') ממשיכים להשתלם במקצועם כל השנים. אף פעם לא אומרים - "אני כבר עובד ויודע". גם מרקיד צריך להשתלם, ולקדם את עצמו תמיד, מכל הבחינות. 'השתלמות למרקידים' כשמה כן היא, השתלמות, ולא רק לימוד ריקודים חדשים (בלי בחירה, ומהוידאו) אלא קידום המדריך, בכל הקשור להרקדה.

המון יוצרים, מרקידים ורוקדים, מתלוננים על המצב הקיים. הנה הדרך לשיפור.

זהו תהליך ארוך ומייגע, אך רק זה הפתרון.

מאמרים

עבור לתוכן העמוד

עמותת ארגון המדריכים והכוריאוגרפים לריקודי עם בישראל ובתפוצות